לופז
נחתתי בניו יורק ביום חג ההודיה. זה היה טיול שלאחר מכן החלטתי לנסוע סוף סוף כי מוות של חבר קרוב ממש חודש לפני כן הזכיר לי את קוצר החיים.
בפעם האחרונה שהייתי בעיר שמארחת כל גזע בעולם, הייתי עסוק בעבודה בבניין בו שוכנת כל לאום בעולם, המטה העולמי של האו'ם, ולכן לא היה לי כל כך הרבה זמן לטבול את עצמי בחיים במנהטן.
באותו אחר הצהריים, ברגע שהשתקעתי, קיבלתי הודעה מטיטה מאנל יבנה, דודה של עוזרת המזכירה ג'ונג'י גונזלס ממשרד העוזרת הנשיאותית לוויזות. רק פגשתי אותה קצת יותר מחודש לפני כן ומהר מאוד.
ילידת ארה'ב מאז שנות השמונים, היא בת כיתת STC של אחותי של אמי. בכל מקרה, היא שאלה אותי מה תכננתי לחג ההודיה. תשובתי: שום דבר לא באמת, רק סנדוויץ 'הודו בסועד קרוב ... לבדי. יש תחושה קולנועית מסוימת לבלות את החגים לבד (תנוח, במילים אחרות, LOL).
היא הייתה מאוד אדיבה להזמין אותי לארוחת חג ההודיה עם משפחתה בבית בתה בסקאוקוס, ניו ג'רזי. העניין הוא שמעולם לא נסעתי לניו ג'רזי לפני כן. אבל, תמיד הרפתקן, אמרתי לה שאני משחק ופשוט אבין את הדברים.
מתחנת הרכבת התחתית ה -63 והשלישית, התחנה הקרובה ביותר בה גרתי באפר איסט סייד, נסעתי ברכבת Q לכיכר הראלד, ומשם הלכתי לתחנת פן שם אמור לקחת את תחנת NJ לסקאוקוס.
עברו עשר שנים מאז שהייתי בפעם האחרונה ברכבת התחתית, כך שהטיול עורר בי די חרדה. בהליכה מתחנת הרלד סקוור, שכחתי שאני ברחוב 34, מוקד חגיגות מצעד חג ההודיה של מייסי (חנות הדגל של מייסי היא זו שברחוב 34) שהיווה השראה לסרט, נס ברחוב 34, חביב ילדות. משלי.
ושם זה היה, כשעברתי ליד מייסי, שלט האמונה הענק, במלוא תפארת החג שלו. אה, הרגשתי שוב כמו ילד.
חג בפיליפינים 2016
כשהגעתי ל Secaucus, טיטה מנל ואחיינה כבר המתינו במכונית בחוץ. כשנכנסתי, היא שאלה, אז איך זה היה? הלכת לאיבוד? אני כאן, לא? חוץ מזה, כמו שאומרים, 'לא כל מי שמסתובב אבוד', עניתי בצורה כה דרמטית.
זו הייתה ארוחת ערב נפוחה מכיוון שבתה של טיטה מאנל ובעלה הצהירו הודעה חשובה על נכדה שנולד בקרוב. אבל היינו צריכים להתפנות מוקדם מכיוון שהייתי צריך לנוח מהטיסה הארוכה שלי ומכיוון שצפינו ביום אחד על האי למחרת (הפינוק של טיטה מאנל), עם לא פחות מלאה סלונגה כאחת הכוכבות הראשיות של התוכנית. (לפני עשור צפיתי גם בליה בברודווי. היא שיחקה את פנטין ב Les Mis.)
דניאל פדילה וקתרין ברנרדו
אחרי שהייתי פעם באי הזה חברי שלי אריק ברוקוי ומאיה וילאפניה ליוו אותי לחנות שוט ליד רחוב בליקר הידועים במעילי העור שלהם, רציתי לבדוק אם יש להם מבצעים למכירה, בכל זאת היה יום שישי השחור. למרבה הצער, לא היה לי את המידה שלי ובשום אופן לא הייתי משתעל גרנד למעיל עם התאמה מביכה.
בדיוק כשעומדנו לעזוב מכיוון שהחנות נסגרה, ראיתי כמה אביזרים ליד השיש וטבעת אחת קוראת לי. כמו של פרודו, זה קרא לי מרחוק. זו הייתה טבעת מכסף סטרלינג עם מצפן של כוכב צפון וכתובת לטינית בקצה.
שאלתי אם אני יכול לנסות את זה וזה היה בכושר מושלם. שאלתי את בחור החנות למה הכוונה הכתובת הלטינית אומנס קי ארנט ללא פרונט. הוא ענה, ... בעצם זה אומר, 'לא כל מי שמסתובב אבוד.' וואו. רק וואו. אלה היו המילים המדויקות שלי מלילה קודם. עור ברווז. בהחלט קניתי את הטבעת.
אגב, הציטוט מיוחס ל- J.R.R. טולקין; זה מעובד משורה ב- All That Is Gold Is Not Glitter, שיר שכתב לשר הטבעות.
לא רק שראיתי בזה סימן, כמוטו, הוא מתאר בצורה מושלמת את מסגרת התודעה והשלב הנוכחי שלי. כמו כן, העניקתי לחברים הטובים ביותר את אותה טבעת כדי לעורר אותם לחקור את העולם ולצמא שאינו יודע שובע להרפתקאות וגילוי.
אתה שואל, מדוע אני מאמין בסימנים? כי אני מאמין שחשוב להשאיר מספיק מקום לקסמים בחיים שלך. אמנם עובדות חשובות יותר מבדיה, אך הן יכולות גם להגביל. דמיון מדרבן יצירה. אז כן, היו מודעים למציאות הקיימת אך תמיד פתחו את ראשכם בפני היקום ואפשרויותיו האינסופיות.
אז אל תפחדו, שוטטו, התרחקו מהכל, טיילו עם חברים או תהיו לבד, תלכו לאיבוד ותמצאו את הדרך חזרה הביתה. לא משנה מה שתעשה, פשוט קדימה ותנוח כשאתה עייף. בכל מקום שתמצא את עצמך, הסתכל לשמיים ומצא את הכוכב הצפוני, ולעולם לא תלך לאיבוד.
במהלך מסע חייך, בכל הרפתקאות והרפתקאות מוטעות, הישאר פתוח ותן לקסם לקרות לך.