יש לכך התייחסות לטור של האלוף רמון פרולן שכותרתו תחושת דחיפות (Inquirer, 5/27/13).
אני מסכים לחלוטין עם ההערכה הנבונה של הכלל - יש צורך דחוף בפיליפינים לבנות את יכולת ההגנה שלה. אכן אנו זקוקים לכוחות לחימה מאובזרים להגנה אמינה עד שבעלות ברית זרות יגיעו לעזרתנו.
קורבן אונס בן 15
אולם המחשבה שלי היא: במקום לשמור על שכר גדול של צבא, חיל הים וחיל האוויר העומד, בואו נהיה כוחות צבא של הפיליפינים רזים אך מאומנים היטב, ניידים, חמושים היטב, ממושמעים ומשכירים. ניתן לייעד את החיסכון שהפיליפינים ירוויחו מהשכר הנפוח לאימונים ולרכישת מערכת נשק יעילה, הכוללת מטוסי קרב, סירות ירייה מהירות וחזקות ונכסי שריון שיכולים לחצות כל שטח.
ובואו להחיות את האימונים הצבאיים בתיכון ובמכללה כדי להקים מאגר של כוחות מילואים מאומנים שמוכנים לגיוס, אם המדינה תיאלץ לנהל קרב אש כדי להדוף פולשים זרים.ראש העיר איסקו: הכל להרוויח, הכל להפסיד עמיתים ממוטרים? מה סובל מהחינוך הפיליפיני
דיון בוועדת הסרט הכחול בסנאט הפיליפיני
מכיוון שויתור על מלחמה בחוקה הפיליפינית כמכשיר למדיניות חוץ, על המדינה לחדד את כישורי המשא ומתן שלה ולהצטיין באומנות הדיפלומטיה בהתמודדות עם שכנותיה של שפת האוקיאנוס השקט, ולפתוח הסדר מועיל הדדי בניצול משאבי את הים מבלי לנקוט בחילופי אש ליישוב סכסוכים.
אלוהים יברך את הפיליפינים!
- חג המולד,
[מוגן בדוא'ל]