עם חסר היסטוריה, כתב ט.אס אליוט בארבע רביעיות, אינו נגאל מהזמן, שכן ההיסטוריה היא תבנית של רגעים נצחיים.
הגאולה נראית רחוקה מהמקום בו אני כותב, שכן בכל שנה, ביוני וביולי, אני מקבל הודעות השואלות, לפעמים מתווכחות, מדוע אנו חוגגים את העצמאות הפיליפינית ב -12 ביוני במקום 4. ביולי. אני עונה בסבלנות על כל ההודעות האלה בלב כבד ומבין כמה רחוק אנחנו אפילו לדמיין את עצמנו כאומה.
בחודש הבא, Buwan ng Wika, יתגלה כמתנגדים לרעש מצד מי שמגנים בצדק את השפות האזוריות שלהם מפני הפלישה הבלתי נמנעת של הפיליפינית. יש לאפשר לכל השפות הפיליפיניות לפרוח. הפיליפיני אינו האויב. כשאני מנסה לשכנע חברים באזורים לקבל את הפיליפינית כשפה משותפת על פני אנגלית, אני מודח מכך שאני מדבר ממנילה הקיסרית בה נולדתי וגדלתי. עם למעלה מ -7,000 איים ו -175 קבוצות אתניות-לשוניות, הפיליפינים הם כמו מגדל בבל המקראי. נבנה לאט על ידי עם לא מחולק שהיה לו שפה ותרבות אחת, והמגדל איים לגרד את השמים ואת המרחב האישי של אלוהים. המגדל לא הושלם מכיוון שאלוהים התערב: בוא, בוא נרד ונבלבל את האנשים עם שפות שונות. אז הם לא יוכלו להבין זה את זה (בראשית יא, ז). אז אנחנו ארכיפלג עם שפות, תרבויות והיסטוריות רבות.
הייתי בת תשעה חודשים כשדיוסדאדו מקפגל חתם על הכרוז שהעביר את יום העצמאות הפיליפיני מה -4 ביולי ל -12 ביוני. למדתי בבית הספר שאחרי ההרס שהותיר הכיבוש היפני וקרב מנילה ב -1945, ארצות הברית הכירה את עצמאות הפיליפינים. המורה שלי הדגיש כי ארה'ב לא נתנה או העניקה את עצמאות הפיליפינים, היא הוכרה כעצמאות שנגנבה מהרפובליקה הראשונה שלנו תחת אמיליו אגווינאלדו, שלצערנו הוא הגיבור הלאומי שכל פיליפיני אוהב לשנוא.מה סובל מהחינוך הפיליפיני מְהוּמָה מדוע הוא מתמודד לסמנכ'ל
ארה'ב רכשה את הפיליפינים מספרד בשנת 1899 לאחר שניצחה במלחמת ספרד-אמריקה. מכיוון שארצות הברית לא יכלה, באופן עקרוני, לקחת מושבות בגלוי, היא טיפלה בפיליפינים במסגרת תוכנית של התבוללות מיטיבה ויצאה להתנצרות, לחנך ולתרבות את הפיליפינים ולהכין אותם לשלטון עצמי. בשנת 1916 נחקק חוק ג'ונס בהבטחה להכרה בעצמאות הפיליפינים. בשנת 1934 נקבע בחוק טיידינגס-מקדאפי תקופת מעבר של 10 שנים לעצמאות שהורידה ממלחמת העולם השנייה. במהלך הכיבוש היפני, בין השנים 1941-1945, ממשלת חבר העמים הפיליפיני נכנסה לגלות בארצות הברית עם מנואל קזון כנשיא, והצליחה בשנת 1944 על ידי סרחיו אוסמיינה שכיהן כנשיא עד שנת 1946, כאשר מנואל רוקסס התגלה כמנצח בבחירות הראשונות שלאחר המלחמה.
לא ידוע כי רוקסס נשא שתי שבועות: הראשון כנשיא השלישי והאחרון של חבר העמים ב- 28 במאי 1946; שנית, כנשיא הראשון של הרפובליקה השלישית ב- 4 ביולי 1946, לאחר הכרת העצמאות הפיליפינית. הרפובליקה הראשונה הייתה העם שנולד מת תחת אמיליו אגואינאלדו, הרפובליקה השנייה הוקמה תחת הכיבוש היפני עם חוסה פ 'לורל שלמרבה הצער נכנס להיסטוריה כנשיא הבובה.
מה שרוב האנשים יודעים על רוקסאס, מלבד היותו הלולו של מאר רוקאס, הם מקבלים מהשטר הפיליפיני P100. Roxas ו- Quezon היו בעקביות על השטרות שלנו מאז 1959: Roxas הופיע במקור בשטר P500 לפני שהורד ל- P100 ו- Quezon ב- P200, לפני שהוא הורד לשטר P20 שיוחלף בקרוב במטבע P20. מי שמבוגר מספיק כדי לזכור את הצעת החוק לשעבר של P100 (סדרת העיצוב החדשה 1987-2013) צריך לדעת שיש אנשים שהתנגדו לכוכבים ולפסים האמריקניים שיופיעו על המטבע שלנו. לאומיות מוטעית עיוורת אותם לעובדה שהתמונה בשטר היא הנמכת דגל ארה'ב והנפת דגל הפיליפינים ב -4 ביולי 1946.
בקריאת מה שעובר על ההיסטוריה הפיליפינית ברשתות החברתיות אני רואה בתגובות השנויות במחלוקת אנשים שמתעקשים על גרסת העבר שהם רוצים להיות, גם אם היא שגויה. אנחנו נראים רחוקים מגאולה, מבולבלים מבלי לראות את הדפוס ברגעים נצחיים שהוא ההיסטוריה שלנו.
תגובות יתקבלו בברכה בכתובת [מוגן באמצעות הדוא'ל]