ביחסים בינלאומיים אין חברים קבועים או אויבים קבועים, אלא אינטרסים קבועים בלבד. המקור של פרגמטיזם זה מוענק בדרך כלל ללורד פאלמרסטון (ג'ון הנרי טמפל) הבריטי, אך מרבית מנהיגי העולם הפנו אותו בשלב זה או אחר כדי להצדיק את מדיניותם ומעשיהם.
נשר, דרקון ודוב. לדוגמא, גרמניה ויפן שהיו אויבות ארצות הברית ומערב אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה הן כיום בעלות בריתן מול יריביהן הנוכחיים, סין ורוסיה, שהיו חבריהם לנשק במהלך אותה המלחמה. .
פרגמטיזם זה שורר יחסים אחרים: פוליטיים, קהילתיים, זוגיים ואישיים. במדינתנו פוליטיקאים משנים נאמנות פוליטית לאחר כל בחירות לנשיאות, מאמצים בנוחות את המתנגדים לשעבר ומערערים על ידידים לשעבר.
קידום האינטרס הלאומי שלנו מצדיק גם כן את מדיניות החוץ העצמאית החדשה של מדינתנו להרחיב את שיתוף הפעולה והידידות עם שותפים לא מסורתיים. ההשקעות, המסחר, התיירות ודרישות הסיוע של ארצנו ממוקדות כעת בדרקון הסיני ובדוב הרוסי, כבר לא בנשר האמריקני.מה סובל מהחינוך הפיליפיני מְהוּמָה מדוע הוא מתמודד לסמנכ'ל
(לעומת זאת, הדתות הגדולות מלמדות על חוסר אנוכיות ומתנגדות לריכוז עצמי. האדון ישוע המשיח צמצם את עשרת הדיברות לשניים: אהב את אלוהים בכל לבך, בכל נפשך, בכל כוחך ובכל נפש, ואהבה. לשכן כמוך. למעשה, לתלמידיו, הוא הפך את הפקודה השנייה לחסר אנוכיות יותר: אהוב אחד את השני כפי שאהבתי אותך. פירוש הדבר שתלמידיו חייבים, אם יש צורך, למות זה בשביל זה, באופן בו ישוע מת אותם. בבודהיזם ובהינדואיזם, השגת נירוונה, השחרור המלא מרצון אישי ואנוכיות, היא המטרה הסופית.)
angel locsin ומריאן ריברה
סמכויות דיפלומטיות רחבות. החוקים שלנו מקנים לנשיא שיקול דעת רחב לכוון את מדיניות החוץ שלנו. הסיבה לכך היא שהוא חש במידע מסווג אשר מטעמי ביטחון המדינה אינו יכול להיחשף בפומבי.
עם זאת, אף על פי ששיקול דעתו רחב, הרי שמערכת הבדיקות והאיזונים שלנו אינה מוחלטת. הרשות השופטת יכולה להכריז על חוזים כבלתי חוקתיים ופעולות נשיאותיות כפסולות בשל שימוש לרעה בשיקול הדעת.
מצד שני, הקונגרס יכול לבדוק את הנשיא באמצעות סמכותו הכללית לחוקק ולממן כספים מתאימים. כמו כן, הסנאט, בהצבעה של שני שלישים, רשאי לאשרר (או לדחות) חוזים, בעוד שהוועדה למינויים יכולה לאשר (או לדחות) את מינוי השגרירים.
חירות ושגשוג. השקפתו של הנשיא על העולם משתנה כאשר העולם עצמו מתחלף והשחקנים העיקריים מתפתחים. היסטורית, הכוח עבר ממצרים ליוון, לרומא, לצרפת, לבריטניה ולארצות הברית. המאה ה -19 נשלטה על ידי אירופה וה -20 על ידי אמריקה. האם ה -21 תהיה של סין?
רבים צופים שעד שנת 2030 סין תעקוף את אמריקה ככלכלה הגדולה בעולם. אם זה יקרה, הפיליפינים יוכלו להיות במיקום טוב לשדרג באופן קיצוני גם את שגשוגה. האם זה אומר שעלינו לנטוש את האידיאלים הליברטריאניים שלנו בתמורה לרווחתנו הכלכלית?
לא. אמנם השגשוג במדינות מסוימות הושג במחיר של חירות אישית, אך עם זאת הרוח הליברטריאנית תופס את השגשוג באופן בלתי נמנע. כפי שאמרתי בנאום בפני איגוד חוקי אסיין לפני שנתיים:
לעמי העולם ... יש היסטוריות, מסורות, תרבויות, אידיאולוגיות ומחשבות שונות. אבל אני מעז לומר, כולם זקוקים לחירות ושגשוג. מדינות מסוימות, תוך התחשבות ברקעיהן הייחודיים, מתחילות בשיפור חיי הכלכלה של עמם ומגבילות באופן זמני בשלבים מדודים את חירותן הפוליטית. יש אחרים שמתחילים בחירות פוליטית וחושבים שכלכלתם תפרח כתוצאה הכרחית. עדיין יש אחרים שמתעוררים עם שילוב של חירות ושגשוג כבר בהתחלה. אני חושב שהתחלות ומיקוד כה שונים הם הכרחיים בצמיחתן של מדינות. אבל אני גם מאמין בתוקף שבסופו של דבר ובהכרח, כל עמי העולם זקוקים וראויים לחירות ושגשוג במידה שווה.
תגובות ל [מוגן בדוא'ל]