צוות חדשות: עומד משמאל: ג'ף דניאלס, תומאס סדוסקי, אוליביה מון, ג'ון גלאגר ג'וניור ו (יושב) דב פאטל
סינגפור - אוליביה מון, שמגלמת את הדמות החזקה, הקשוחה והביטוחה סלואן סבית 'בסדרה המקורית של HBO 'חדר החדשות', שנאה את המראה האסייתי שלה מדי - עיניים סתומות, שיער כהה, נמשים - בזמן שגדלה.
מון, שאמו הסינית התחתנה עם איש צבא אמריקאי כשהשחקנית הייתה בת 2, אמרה שהיא גדלה עם אחות חורגת שאנשים נטו לאהוב יותר מכיוון שהיא הייתה בלונדינית וכל כך מערבית למראה.
במקום להתרעם על כך, אמרה מונן, היא קיבלה את זה בדיוק כפי שהיה. היא אמרה ל- Inquirer במהלך כינוס של עיתונאים בדרום מזרח אסיה במלון ארבע העונות בשדרות אורצ'רד כאן, אני פשוט נאלץ לקבל שאנשים לא יהיו מתוקים או נחמדים כלפיי כמוהם.
הוסיפה את השחקנית בת 33, ככה אני חי את חיי עכשיו.קיילי פדילה עוברת לבית חדש עם בנים לאחר שנפרדה עם אלג'ור אברניקה ג'איה נפרדת מ- PH, טסה היום לארה'ב בכדי 'להתחיל מסע חדש' צפו: ג'רלד אנדרסון יוצא להפליג עם משפחתה של ג'וליה בארטו בסוביק
כל גווני האפור
אביו של מונ הוא ממוצא גרמני ואירי. היא נולדה באוקלהומה אך גדלה בטוקיו, יפן, שם הוצב אביה החורג במשך שנים רבות. היא חזרה לארצות הברית בגיל 16, כשהוריה התגרשו. היא למדה עיתונאות באוניברסיטת אוקלהומה.
היא הצביעה: קשה כשאנשים תמיד מנסים להילחם במשהו, או להתרעם על משהו, במקום רק [לקבל] את המצב. אנחנו עושים שירות לעצמנו כשאנחנו מקדישים כל כך הרבה זמן לכעוס על משהו שהוא לא כמו שאנחנו רוצים שיהיה. העולם אינו הוגן; זה מאוד מורכב. לכולנו נעשה הרבה יותר טוב ברגע שנבין את זה ונעריך את כל גווני האפור.
השחקנית נזכרה בתקופה שהיא הייתה משוכנעת שהיא לא יפה מספיק כדי להיות מאושרת אי פעם: בתקשורת אנחנו תמיד רואים את האנשים הלבנים הבלונדיניים האלה, הרזים באמת, היפים. אני זוכר - כבר כשהייתי בן 6 או 7 - הסתכלתי במראה ושנאתי שעיניי נראות יותר סיניות, ושיש לי נמשים. אני זוכר שבכיתי וכעסתי מאוד על עצמי כי כל האחרים שקיבלו הרבה יותר אהבה היו למערביים. במהלך שנות העשרה שלי תמיד הייתי מביך ולא השתלבתי.
הדברים התחילו להשתנות כשמון מלאו לו 16 ועברו מטוקיו חזרה לאוקלהומה סיטי. אז החלטתי לאמץ את מה שנתפס בעיני לפגמים, אמרה. אמרתי שאני הולך להפסיק לאחל שהדברים יהיו אחרים. לא עמדתי להילחם עם אנשים כדי לגרום להם לחבב אותי. הבנתי שתמיד יהיו נערות גבוהות יותר, דקות יותר, יפות וחכמות ממני - באותו אופן שתמיד יהיו כאלה קצרות יותר, מכוערות יותר. החלטתי פשוט להיות האני הכי טוב שלי כל הזמן.
עושה איפור
כשמון הפכה לשחקנית, היא התחילה ברצינות להפוך את פגמיה לנכסים.
זו הסיבה שאני מאפרת לעצמי, אמרה. כל חיי, הייתה לי בעיה עם אנשים שלא יכולים לעשות פרצופים אסייתיים. יש לי פנים עגולות, עיניים קטנות, שפתיים צרות, ואני פוגש אנשים שרוצים להפריז בתכונותיי. הייתי צריך ללמוד ... כי אני מעדיף להיראות רע בידיים שלי מאשר למישהו אחר.
מון שהה בסינגפור בכדי לקדם את העונה השנייה של הסדרה המקורית של HBO The Newsroom, שתוקרן לאקרנים באסיה ב -5 באוגוסט בשעה 21:00.
המופע, שנכתב על ידי זוכה האוסקר, אהרון סורקין, הוא מבט מאחורי הקלעים על האנשים שעושים את תוכנית החדשות הלילית בכבלים חדשות הלילה ברשת החדשות הבדיונית אטלנטיס. העונה השנייה בת תשעת הפרקים מכסה את התקופה מאוגוסט 2011 עד נובמבר 2012 ונוגעת בין היתר במדיניות הממשלה נגד אנטי-טרור ובבחירות הכלליות.
זה מתחיל בימים שלפני ליל הבחירות 2012, כאשר צוות חדשות הלילה נערך לתת תצהירים בתביעה - שנסיבותיה מתרחשות לאורך העונה.
יום ראשון שמח 15 בנובמבר 2015
האם נראה העונה אישיות משלך בסלואן יותר?
OLIVIA Munn צילום: HBO
דבר אחד שסיפרתי לסורקין על סלואן היה שאני אוהב את הסרבול החברתי שלה, אבל שמה שאני באמת רוצה זה שהיא לא תתנצל על כך. לעתים קרובות אני לא חושב שיש לאפשר לי [להראות את זה] בפומבי! פעמים רבות, אני אומר את הדבר הלא נכון ואני נהנה מזה, אבל חושב שלא היה צריך לאפשר לי לדבר.
אתה חושב שאתה יכול להיות מישהו כמו סלואן בחיים האמיתיים?
למדתי בעיתונות. העבודה הראשונה שלי בקולג 'הייתה כתיבה בעיתון. קיבלתי התמחות בתחנת חדשות מקומית. כשעזבתי את המכללה עבדתי בחברת NBC. מאוד רציתי לספר סיפורים. זה מה שלדעתי עיתונאי הוא - מישהו שמספר סיפורים על דברים סביבו.
כיום, אני חושב שזה כל כך קשה להיות עיתונאי. כחברה הקשינו באמת על עיתונאים לא להיות מוטים, ולא להיאלץ להפוך את רצח הילד לסיפור מצליח, לצורך הרייטינג. זו הסביבה שיצרנו בכל כך הרבה חדשות כבלים ותוכניות רדיו ובבלוגים ופידים בטוויטר. עכשיו אני מעדיף להעמיד פנים שאני עיתונאי.
האם קיבלת השראה מאדם אמיתי בדמותו של סלואן?
דמות זו נכתבה על ידי סורקין. הוא אמר לי שזה לא מבוסס על אף אחד, רק על הרבה מחקר שהוא עשה, שעזרו ליצור את התפקיד. עם זאת, הייתי מאוד ספציפית לגבי איך שרציתי שסלואן ייראה. לא רציתי שהיא תלבש שום דבר צעקני כי לא רציתי שזה יסיר את תשומת הלב של הצופים מהמידע שהיא נותנת להם. רציתי שהיא תלבש חליפה מצויד, לא משהו שכיסה אותה יותר מדי שהיא תיראה כאילו היא מתנצלת על היותה אישה. גם לא רציתי שהיא תנפנף עם הנשיות או המיניות שלה, אז בחרתי שהיא תלבש משהו שהיה מקצועי והתאים, כמו שגבר ילבש חליפה נאה. רק אחרי שעברה עונה שלמה הבנתי שהאדם שתמיד אהבתי וראיתי אליו סגנון הוא דיאן סוייר.
מה משך אותך לתפקיד?
שני דברים ממש בלטו בי: הראשון היה אהרון סורקין, ושנית, העובדה שהתסריט לא דומה לשום דבר שאי פעם נתקלתי בו. בדיוק סיימתי תוכנית זו ב- NBC באותה תקופה וקראתי תסריטים, אבל לא יכולתי להבחין בהבדל ... כשנתקלתי בזה, דחיתי הצעות אחרות [מתוך] תקווה להיבחן לתפקיד. כולם יודעים שבאודישן הייתי זה שאנשי הליהוק לא רצו לראות כי לא הייתי שחקנית ברודווי או איזו בחורה אסייתית שהפכה פופולרית ביוטיוב.
איך היה לעבוד עם שחקנים מדהימים כמו ג'ף דניאלס ודב פאטל ?
זה היה כל מה שקיוויתי שיהיה. מה שהיה נהדר בעבודה עם צוות השחקנים היה שאנחנו עושים את החומר הקשה והרציני הזה, אבל שבין הצילומים פשוט צחקנו והתבדחנו.
האם היו רגעים במהלך ההפקה שלדעתך זכורים?
אתה מבין, סורקין כתב כל פרק אחד, וזה היה נדיר מאוד עבור מישהו במעמדו. היה רק פרק אחד בעונה בו לא קיבלנו את התסריט עד הלילה
לפני כן - זה היה כאשר לא רק שדיברתי דיאלוג בדרך סורקין, אני גם עשיתי את סורקין ביפנית. כשראיתי את זה הייתי בהלם. הסצנה הראשונה הייתה הקרב הגדול הזה עם דמותו של סם ווטרסטון צ'רלי סקינר. עבדתי על זה כל הלילה. בכיתי על זה בין השעות 2 ל -3 לפנות בוקר ונשארתי ער עד השעה 5:00 הרגע האהוב עלי קרה במהלך החזרות. שמעתי מהומה ליד חדר הווידיאו. סורקין קפץ מכיסאו, מחא כפיים. הוא ניגש אלי לומר שהוא באמת שמח. הרגשתי שדבריו קיבלו צדק ראוי. בגלל זה [אני עושה את זה] - לשמח את אהרון סורקין. אני כל כך מעריץ של העבודות שלו.
האם אתה חושב שדרך חדר החדשות אנשים יקבלו תמונה טובה יותר איך זה להיות בעיתונות משודרת?
אני חושב שהמופע עושה עבודה נהדרת בתיאור תערובת של הצד העסקי והצדדי. יש לנו דמות אחת, דון קיפר (תומאס סדוסקי), שמגלם את המפיק הבכיר. הוא מישהו שראית בהתחלה שיש לו חשיבה ארגונית, שכולו מקבל דירוגים, לא משנה מה. כולנו ראינו איך בסופו של דבר הוא רוצה לעשות יותר טוב. זה קשה. אתה צריך להיות בעל רגל אחת בכל אחת. זה תאגיד. זה לא עבור האנשים על ידי חברת האנשים. באמת קשה ליצור משהו שנועד לציבור, לידע וביטחונו, ובו בזמן להיות נשלט על ידי תאגידים וכסף. אני חושב שסורקין עשה עבודה נהדרת בלהראות את הסיבוכים של זה.
מבחינתך, מה החלק הכי טוב בכל החוויה הזו?
החלק הטוב ביותר הוא התגובה שקיבלתי מכל כך הרבה נשים, מבוגרות וצעירות יותר, ומעמדות שונות בפוליטיקה, בבידור ובתרבות הפופ, כמו גם מנשים שרק עומדות לצאת לקריירה שלהן. כולם הגיבו לסלואן - היא לא נותנת לדעתם של אנשים אחרים להגדיר מי היא. אני משחק את סלואן כגבר. אני חושב עליה כעל גבר, לא בגלל שהיא טובה יותר כגבר, אלא בגלל שזה בדיוק ההפך מאיך שאנשים חושבים על נשים בעולם החדשות. אני משחק אותה כמו גבר חזק.
האם נראה את סלואן ודון נפגשים העונה?
יש רק כל כך הרבה שהם יכולים לעשות כמו הבוס והעובד. קיוויתי למעשה לשורת סיפור של צ'רלי-סלואן - זה יהיה מהנה יותר. החלק החביב עלי ביותר להיות בחדר החדשות הוא אינטראקציה עם צ'רלי בתפקיד סלואן. אני פשוט לא מאמין שאני עובד עם ווטרסטון - הבחור חוק וסדר שמסתובב איתי! הוא מדהים. אנו חולקים טריילר - זה הדבר הכי מגניב.
ידוע שסורקין מתעקש לגרום לשחקנים להיצמד לתסריט. עד כמה זה מאתגר?
אני כן שומע שחלק מחברי השחקנים מדברים על איך שהם שונאים את זה, אבל אני דווקא אוהב את זה. אני חושב שזה נחוץ. אם אתה קורא את השורות בדיוק איך זה כתוב, פסיק לפסיק, זה באמת נותן לך מושג מי הדמות שלך. אם לדמות שלך יש הרבה משפטים רצים, הוא מישהו שמסתובב. אם אתה קורא את זה כמו שסורקין כתב את זה, אתה מקבל הרבה דברים על הדמות שלא הכרת קודם.
אתה סיני, אמא שלך נולדה בווייטנאם, אבל גדלת ביפן. עם איזו מדינה אתה מזדהה הכי הרבה?
אני מזדהה עם סין ויפן. אמא שלי מדברת מנדרינית וייטנאמית. הייתי רגיל לדבר גם כשהייתי צעיר, אבל כשעברתי לבית ספר אמריקני התביישתי מדי לדבר אותם. אני חושב שאני רוצה להשקיע יותר זמן בלימוד מנדרינית.
האם חשוב לדעת שפות שונות?
זה. יתרון אחד שיש משפחה צבאית ומסתובב הרבה הוא שאתה מרגיש אזרח העולם. גם אם אני מרגיש מסורבל בחיים, אני גם מרגיש שאני יכול ללכת לכל מקום, שבכל מקום הבית שלי. אשמח לחזור ולחיות חודש במקום בו הם מדברים רק סינית.
האם זה מקרה שסלואן מסוגל לדבר גם יפנית, או שהדמות נכתבה סביב העובדה שאתה יודע יפנית?
נפגשתי עם הכותבים והם שאלו על חיי ואמרתי להם שגדלתי ביפן. אמרתי להם שדיברתי את השפה אבל שאני קצת חלודה כי לא הייתי שם זמן מה. שבועיים אחר כך, אמר סורקין, שמעתי שנוח לך לדבר יפנית. האם זה בסדר אם אני גורם לך לדבר כמה משפטים בתוכנית? הסכמתי. בהמשך הבנתי שהתבקשתי לדבר לא רק יפנית משוחחת, אלא גם יפנית לשידור חדשות! אפילו השחקנים היפנים על הסט היו צריכים להיות מתוקנים בנוגע לאופן שבו הם דיברו את השפה! אני נהיה יותר ויותר עצבני בדיבור ביפנית מכיוון שלא הלכתי לשם כבר די הרבה זמן, אז המורה עובר איתי. אחרי הטיול הזה בסינגפור, אסע לאירופה ואז אבלה חודש ביפן ואגור עם משפחה מארחת כדי שסוף סוף אוכל להחזיר את היפנים שלי למסלול.
אמא שלך נראית כאילו היא די דמות. האם היא הגישה בקשות כלשהן, מכיוון שאתה באסיה, שתחזיר כמה דברים?
תמיד חשבתי על אמא שלי כעל האם האסיאתית הטיפוסית. פשוט השגתי לה ג'יפ והיא התרגשה מאוד מכך. אמא שלי הגיעה לאמריקה ביום שהמלחמה הסתיימה. בתה בהוליווד היא כמו חלום שמעולם לא חשבה שמותר לה לחלום. לסבתא שלי היו תשעה ילדים שכולם גדלו והיו בעלי תארים בהנדסה וברפואה, וכך מבחינתי להיות בעסקי שואו היה ממש מעבר לה.
פעם אמא, במבטא הסיני שלה, אמרה, אמא אוהבת לראות אותך בטלוויזיה, אבל הטלוויזיה של אמא כל כך קטנה. אתה קונה Mommy LCD. אמרתי, איך אתה בכלל יודע מה זה? היא אמרה, אוי אני רוצה אחד על הקיר! כמובן, גם היא קיבלה את זה. אמא שלי בסדר. היא אגרת כל מה שקשור אלי. היא אוספת את כל המגזינים האלה. אני מרגיש רע שהיא עורמת אותם בכל מקום בבית ושהם מהווים סכנת שריפה.
(דואר אלקטרוני [מוגן בדוא'ל])