הסיפור הזה לצעירים ולא כל כך צעירים היה בהשראת סבתא הסופרת, ג'סי קו ליצ'וקו, שמנהלת קמפיין להחזרת הילדים לזהות שלהם (ראה סרגל הצד). הוא אמור להתפרסם בקרוב כספר תמונות לילדים .— Ed.
פעם הייתה משפחה של עזים שהתגוררה ברמות הגבוהות בין הרים רבים. הם בילו את ימיהם במרעה ושיחקו בשדות.
לאמא קראו מטפלת והאב היה בילי. היו להם כל כך הרבה תינוקות, תריסר ואחד בדרך שהם לא יכלו לקרוא להם כל אחד בשמו. זה ייקח יותר מדי זמן! אז הם קראו להם עדר במקום.
ילדים! נני ובילי היו צועקים לעתים קרובות. ילדים! לבוא! והעזים שלהם היו באים בריצה.
האזור בו רועים היה כה גדול עד שניסו להישאר קרוב אחד לשני, אבל לפעמים היה אוכל מתוק קצת יותר רחוק.
יום אחד, הילד הצעיר ביותר של נני ובילי, זקן, נדד קצת רחוק מדי ואחיו של זקן לא שמו לב כי הם שיחקו במשחק.
עז עז אכל את הדשא הטעים עד שהיה מלא. פתאום הוא הבין שהוא לגמרי לבד. הוא לא ידע באיזו דרך ללכת הביתה. עז עז פחד. הוא מעולם לא היה לבד לפני כן.
מההההה! זעק עז. פאה, קרא לעבר אביו. מאאאא, הוא בכה על אמו, למרות שלא היה לו מושג איפה הם. הוא הבין שהוא אבוד והיה עצוב מאוד.
עז עז בכה לישון. למחרת בבוקר הוא הלך ורעה וקיווה למצוא את משפחתו או איפה שנראה מוכר. בדרך הוא פגש בעלי חיים רבים אחרים אך איש מהם לא ראה את נני ובילי.
עד מהרה נקלע לחווה. הוא פגש חזיר אם וקבוצת החזירים הקטנים שלה שכינתה חזירונים. הוא פגש קבוצה של פרות תינוקות רועות, שאביהן כינה אותן עגלים. למטה ליד הבריכה שמע ברווז חוטף, מדבר אל הברווזונים שלה.
אבל אף אחת מהחיות לא נראתה כמוהו ולמרות שהוא הקשיב והאזין, הוא לא שמע שום אמא קוראת לילדיה.
בסופו של דבר הוא מצא בית בחווה ואז שמע אותו - ילדים! ילדים! הוא רץ לקול. אבל במקום לראות את אמו או את משפחתו, הוא ראה שמונה חיות שהלכו על שתיים במקום ארבע גפיים.
האם זו המשפחה שלי? הוא תהה.
שלום ילדים, אמא שלהם אמרה להם. (הוא הניח שזו אמם כשדיברה אליהם בנימה שמזכירה לו את המטפלת שלו.)
עז עז התבלבל מאוד - מיאה ... הם לא נראים כמו מיאה ... אבל הם מכנים את האחרים קייייאידים!
זה גרם לו להרגיש סקרן מאוד וקצת פחות לבד.
אולי הם סוג אחר של עזים !! עז מסוג אחר מאוד, חשב.
זקן היה עייף מאוד ממסעו והוא לא ידע לאן עוד ללכת. הוא מצא פינה נחמדה ברפת והתמקם בה, מרגיש קצת פחות אבוד.
למחרת בבוקר הוא התבונן מקרוב ביצורים המוזרים האלה. הוא תהה איזה סוג של עזים היו הילדים האלה!
הוא חשב לעצמו, יש להם שתי פרסות במקום ארבע והפרסות שלהם נראות מאוד מוזרות! אין להם שום פרווה למעט קצת על הראש.
ובכל זאת הם אהבו להתרוצץ, לקפוץ ולשחק בשדות בדיוק כמו שהוא ואחיו.
הוא רץ לצידם והוא צעק מיאהה ידידותי, אבל הם לא ענו.
אבל אחד מהילדים, ששמו ג'ס, ראה את זקן עז מסתכל עליה. היא הושיטה יד וגירדה את ראשו. זה הרגיש טוב וגרם לו להרגיש פחות בודד. היא גם הזמינה את זקן לשבת איתה מתחת לעץ בזמן שהיא קוראת ספר. הוא היה כל כך מאושר שם שהוא נרדם.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות כשאמא שלהם צעקה, ילדים, זה זמן ארוחת הערב! בוא פנימה! הוא רץ לצידם לביתם.
אבל הדלת נטרקה לפני שהספיק להחליק את פרסתו פנימה.
עז עז דפק בעדינות על הדלת עם פרסתו. האם פתחה את הדלת ואמרה יפה, אני כל כך מצטער עז קטנה אבל אתה לא אחד מהילדים שלי.
עם זאת הוא החליט לישון מחוץ לדלתם ולחכות שמשפחתו החדשה תצא לשחק למחרת.
למה הענן דק tv5
קרוב לדלת שמע את אמא שלהם מדברת עם חברתה על ילדיה שהולכים לבית הספר, והוא תהה אם גם הוא ילך יום אחד למקום שנקרא בית ספר.
וכששמע את האב דן בנעליים חדשות לילדים, הוא הביט בפרסותיו ותוהה אם גם הוא יקבל כאלה.
אחר הצהריים אחד כשהילדים הגדולים יותר חזרו הביתה מהמקום אליו הם התקשרו לבית הספר, שמעה עזית את ג'ס מדברת עם אחיה ואחיותיה על דבר מיוחד שקורה בבית הספר שלה למחרת. היא ממש התרגשה.
בית הספר הזמין אורח מיוחד לפגוש את התלמידים. גברת בת 100 שגרה בכפר סמוך באה לדבר איתנו. אני כל כך סקרן לראות איך נראה 'אדם זקן באמת'. מעולם לא פגשתי מישהו כה זקן!
זקן עז גם רצה לראות איך אדם זקן באמת נראה אז למחרת החליט ללכת אחרי ג'ס לבית הספר. הוא עמד בשקט מחוץ לדלת פתוחה והאזין.
כיסוי טירת בת הים הקטנה
הגברת הזקנה הוזמנה לדבר עם הילדים ולענות על כל שאלה שיש להם.
כשילד צעיר אחד שאל, כמה ילדים יש לך ?, הגברת הזקנה צחקה כל כך חזק שהיא כמעט נפלה מהכיסא!
ילדים? אמרה עם סימן שאלה בקולה. אין לי ילדים. אני יודע שיש לי כמה שפם על הסנטר - אבל האם אני נראה לך אם אם?
לפתע קולות המלמול של הילדים הפכו שקטים מסקרנות.
הגברת הזקנה הסבירה, ילד הוא תינוק תינוק. בימינו נולדו לנו ילדים, לא עזים! יש לי שישה ילדים, שלוש בנות ושלושה בנים, אבל בהחלט לעולם לא אקרא להם הילדים שלי! הם עומדים על שתי רגליים, ואף אחד מהם לא שעיר או בעל קרניים קטנות!
חוץ מזה, היא המשיכה, אני לא חושבת שיש הרבה עזות לתינוקות וילדים. לעולם לא הייתי קורא לילדי 'ילדים' כי זה לא מכבד אותם או את העזים. אתה לא חושב שלעזים היו רוצים לקבל מילה מיוחדת משלהם רק לתינוקות שלהם?
כשג'ס חזרה מבית הספר היא כל כך התרגשה לספר להוריה, לאחיה ואחיותיה מה שלמדה.
כשהיא סיימה את סיפורה, ג'ס אמרה, אז אמא ואבא, אני באמת הייתי רוצה שתקרא לנו ילדים ולא ילדים!
אמה ואביה של ג'ס היו כל כך מופתעים - לא היה להם מושג שילדים הם עזים תינוקות!
אמה הביטה בפנים הקטנות שלפניה ואמרה, אני כל כך מצטער לילדי. אני בהחלט לא חושב שאתה דומה לעיזים תינוקות.
אביה הסכים ואמר, ואני לא חושב שאמא שלך נראית כמו עז מטפלת!
מאוחר יותר באותו יום, ג'ס הלכה לעץ הרגיל שלה ודיברה עם עז.
תמיד חשבתי שאני ילד כי זה מה שההורים שלי כינו אותי. אבל למדתי שילדים הם עזים תינוקות אז אתה הילד האמיתי ואני ילד.
לתיש היו רגשות מעורבים. הוא שמח סוף סוף להבין מי הוא.
אבל הוא גם היה עצוב בגלל שג'ס היה ילד והוא היה ילד, אז זה אומר שהם לא היו ממש חלק מאותה משפחה. אז לאן הוא שייך?
באותו לילה, אמא שלהם קראה, ילדים זה הזמן לארוחת ערב! ומתוך הרגל, עז עז רץ איתם אל הדלת.
הוא כל כך הופתע לראות שהאם עומדת שם עם צלחת שיבולת שועל בשבילו.
היא אמרה, הכנתי לך ארוחת ערב. אני חייב לומר שאני מצטער. מתברר שבכל זאת אתה ילד שלי. אתה אהוב על ידי כולנו - אתה ילד החיות המחמד שלנו!
עז עז היה כל כך שמח שהוא קפץ משמחה! עכשיו הוא היה חלק ממשפחה עם אם אחת, אב אחד, שמונה ילדים וילד אחד!
עם חלוף הזמן, עז עז הרגיש אהוב על משפחתו האנושית, אך עדיין היה חולם על נני ובילי כאשר נרדם בלילה. הוא הרגיש טוב יותר בכל פעם שהיה זוכר את צליל הקול של נני שקרא לילדיה.
יום אחד כשהתעורר מתנומה מתחת לעץ האהוב עליו, הוא חשב שהוא עדיין חולם. הוא שמע קול חלש שצועק, איפה הילד שלי? עז, איפה אתה?
עד מהרה נשמע הקול קרוב יותר. עז עז הביט והביט ופתאום הוא יכול לראות צורות מוכרות. זה נראה כמו עזים אחרות מרחוק!
הוא רץ לעברם ובמהרה די זיהה את בילי ונני ואת 11 ילדיהם האחרים רצים לכיוונו, מהר יותר ויותר כשראו אותו. עז עז קפץ במעגלים באוויר כשהוא זעק בקול רם ככל האפשר - מהההה! מאאאא! זה אני, עז!
זקן היה כל כך שמח שדמעות של שמחה זלגו על פניו כשהוא נוגז בהוריו, הקל לחוש את חום פרוותם.
לאחר מכן הסביר להם זקן כי למרות שהוא כל כך מתגעגע אליהם, הוא מצא משפחה חדשה והם טיפלו בו טוב מאוד. למעשה, הוא לא יכול היה לחכות להכיר את שאר הילדים בפני הילדים - הוא היה בטוח שהם יאהבו את משפחת החיות שלו כמוהו.
עד מהרה צלצל פעמון ארוחת הערב המוכר וזקן ומשפחת העזים שלו רצו לדלת המשפחה.
כשאם המשפחה הביטה החוצה היא הופתעה אך לא נדהמה לראות כל כך הרבה חיות מחוץ לדלתה.
היא ידעה שאמא ואבא של זקן יחפשו אותו אבל היא גם ידעה שילדיה אוהבים את העז הקטנה ויהיה עצוב מאוד אם הוא היה
אי פעם לעזוב.
תוך כדי שיטוט בחווה כמה ימים קודם לכן, היא חשבה על פיתרון לכולם. בחווה כבר היו פרות, סוסים, חזירים, תרנגולות וברווזים, אך עדיין היה הרבה אדמה לרעות עליה.
כשפתחה את הדלת, היא חייכה ואמרה, את בטח משפחת של עז - אני שמחה לפגוש אותך. אני רוצה שתדעו שכל משפחה של הילד האהוב עלינו היא משפחה שלנו. יש לנו חיות רבות אך עדיין אין עזים. ברוך הבא לבית החדש שלך.