'80 זה 60 החדש '

במשך שנים היה מקובל למדי לשמוע את התצפית כי 60 הם 40 החדשים, בהתייחס לאופן שבו בני 60 כיום בריאים ופעילים בהרבה ממה שהיו לפני דור או שניים. במפגש שנערך לאחרונה עם חברים בכירים בגיל העבר, מישהו העיר - בצחוק, אני מניח - כי האו'ם בקרוב יגדיר מחדש את בני הנוער עד גיל 60, ואילו הגיל הבוגר יתחיל בגיל 80. בגיל העמידה יתייחסו כעת למי ש הם בני 60-80, בעוד שקשישים יתייחסו מעתה לכאורה לאלה בני 90 ומעלה.



אולי כל זה עדיין קצת מתיחה, אבל אכן יש טעם להגדיר מחדש באופן משמעותי את גילאי הסף לסווג כקשיש וקשיש. כתבתי בעבר על התצפית כי הדור החדש של האזרחים הוותיקים הרבה יותר, בריא יותר, משכיל יותר, עשיר יותר ופעיל יותר. במאמרם Demographic Challenge מאת 2009 כתבו אילונה קיקבוש ופריסקה בוקסלר: בגלל האחוז הגבוה של האוכלוסייה שהיא מייצגת, קבוצה זו מאתגרת את תפישות הפרישה ואף יותר מהתפיסה של 'להיות זקנה' ... עם שיפור הבריאות, החינוך וביטחון כלכלי, דור זה מסוגל להמשיך וליהנות מנסיעה, לשפץ את בתיהם ולקנות מכוניות יוקרה ... להיות מעל גיל 60 זה כבר לא אומר להסתכל, להתנהג ולנהוג בדמות סבא וסבתא של פעם. הם רצים מרתונים, עוברים קפיצות בנג'י, יוצאים בערב, עובדים כמתנדבים - בקיצור, הם נראים לעין והם פעילים. ואכן, חבר העיד לאחרונה כי יש לו דוד בן 82 שעדיין רץ מרתון.

יותר ויותר אנשים חיים מעבר ל -80 שנה, מה שהפך את האזרחים הוותיקים לבולטים הרבה יותר באוכלוסיית העולם יותר מאשר בכל תקופה בהיסטוריה האנושית. פלח האוכלוסייה הצומח ביותר בעולם המפותח הוא למעשה מעל גיל 80, ומכיוון שנשים נוטות להחיות גברים, נשים חולשות על קבוצת גיל זו ביחס של 2 ל -1. האו'ם מעריך שמספר האנשים בגיל 60 ומעלה היה מכפיל את עצמו מכ- 600 מיליון בשנת 2000 ל- 1.2 מיליארד בשנת 2025, ומעלה ל -2 מיליארד בשנת 2050.





ישנן כבר הצעות רציניות במקום אחר להגדיר מחדש את גיל הקשישים בין 65 ל -75 שנים. המניע העיקרי לכך היה עלויות הבלון של הביטוח הלאומי, במיוחד בחברות מזדקנות בהן הפנסיונרים מהווים חלק דומיננטי יותר באוכלוסייה. בעוד שבעבר, הוצאות הביטוח הלאומי של גמלאי אחד ביפן היו נתמכות על ידי 10 אנשים בגיל העבודה, כיום רק 2.1 עובדים תומכים בעלויות של גמלאי אחד. בשנה שעברה, על פי הדיווחים, ממשלת יפן החלה לדרוש מאנשים קשישים עם רמות הכנסה מסוימות לשאת יותר מהעלויות הרפואיות והטיפול הסיעודי שלהם.ראש העיר איסקו: הכל להרוויח, הכל להפסיד עמיתים ממוטרים? מה סובל מהחינוך הפיליפיני

ביטול פרישת חובה היה דרך נוספת שכלכלות מזדקנות המתמודדות לא רק עם לחצי הביטוח הלאומי אלא גם עם שוקי עבודה הדוקים מתמודדות עם הנושא. הרציונל המסורתי לפרישה חובה היה הטענה שעיסוקים מסוימים מסוכנים מדי (כמו למשל בצבא) או שהם דורשים מיומנויות גופניות ונפשיות גבוהות ועדכניות (טייסי תעופה, רופאים). הנחת היסוד היא שתפוקת העובד פוחתת באופן משמעותי לאחר גיל 65, ופרישה חובה היא דרכו של המעסיק להימנע מפחת תפוקה. אך כפי שכבר צוין, הכללות כאלה אינן מתקיימות עוד בעולם העכשווי, ורבים כיום אפילו רואים בפרישה חובה סוג של אפליה על רקע גיל. מסיבה זו פרישה חובה אינה חוקית בארצות הברית מאז 1986, אז תיקן הקונגרס האמריקני את חוק אפליה בגיל בעבודה.



מלבד נושאי פרישה וביטוח לאומי, הקשישים החדשים מעצבים מחדש את אופי הדרישות הצרכניות, וטוב שמפיקים ונותני השירותים של היום יעשו זאת. לפי הדיווחים, הגיל הממוצע של רוכש פורשה הוא 58, הרוכשים הגדולים ביותר של גיטרות חשמליות ביפן הם מעל גיל 60, וקשישים בדימוס הם שוק מהיר לטיולים בעולם. באשר לי, אני אהנה מההטבות של כרטיס האזרחי הוותיק שלי כל עוד הם נמשכים. יכול להיות שלא יארך זמן רב לפני שהם מעבירים את הגיל המינימלי ל -75, או אפילו 80.

[מוגן בדוא'ל]